הסיפור של עמרי מבורך

איך אפשר לסכם שנתיים ?
ב1/11/2014 הגענו לגן החלומות ליום ראשון של עומרי בגן . לפני זה
ערכנו ביקור ביחד עם עומרי , והגן נראה לנו כחלום שלא חשבנו שיתגשם. לא תיארתי שיש מקום שהבן שלי יכול ללכת אליו בבטחה ,בלי לחשוש למערכת החיסון שלו , לא תיארתי שיש מקום כזה שהבן שלי יכול לקום בבוקר ולחיות את חייו ככלל הילדים, כמו האחים שלו ובעיקר כמו אחותו התאומה שבכל בוקר קמה והלכה לגן ורכשה שם חיי חברה ולמדה על חגים ושירים ,ציירה והתפתחה .לא תיארתי לעצמי שיש מקום כזה וזה לא חלום !
בשנתיים האחרונות הבן שלי התחנך "בגן החלומות", המקום הזה אפשר לבן שלי לחלום ובגדול . לחלום שהכל אפשרי , הם נתנו לו הרגשה שהוא גיבור . הוא זכה לחיות את חייו ככלל הילדים בגילו . למד שירים וסיפורים , עשה יצירות ואפה עוגות ועוגיות , רקד ריקודים וקיבל שיעורים במסגרת הכנה לכיתה א'.
מילד ששכב על הספה , צפה כל היום בטלוויזיה בגלל שלא היה לו כוח לקום ולא מוטיבציה לעשות את זה ,הוא הפך לילד מחייך שמצפה בכל בוקר לפגוש את חני הסייעת של הגן ,ואת חלי הגננת האגדית בעיני עם הרוך וההקשבה . הוא הגיע בכל יום לגן כאילו הוא מגיע הביתה . בגן החלומות עטפו אותו ונתנו לו חום של בית . וככה אנחנו נראה תמיד את הגן הזה " בית" .
איילת , את והצוות אתם גדולים מהחיים ואני לא אפסיק להגיד את זה עד סוף חיי. זכינו להכיר אותכם , תודה רבה לכם על זה שהענקתם לבני כזה מקום חם ואוהב. תודה על כל התמיכה וההקשבה , על כל עזרה והבנה .

אני כותבת ולא מפסיקה לבכות , אז איך מסכמים שנתיים ?

השארת תגובה