"לעיתים הידיים יודעות את מה שהלב עדיין לא גילה" – תראפיה באומנות באמצעות בצק

מהי קבוצה טיפולית?

המרחב הטיפולי הקבוצתי קרוב לעולם שבחוץ…אין כל אפשרות שרק הצרכים של היחיד יהיו במרכז ותשומת הלב עליו.
בקבוצה מתקיים שחזור התנהגות של המסגרת המשפחתית.
הילד מביא את חווית החיים שלו ויחסי האובייקט הראשונים.
השאיפה בקבוצה ליצור הזדמנות לחוויה מתקנת.

הסטינג: מרחב קבוע, בזמן, במקום, בהרכב .מרחב שהחומרים בהם יפגשו הילדים יהיו ידועים להם מראש.
בתוך הביטחון הזה יוכלו להיווצר תהליכים בין אישיים ,תהליכים קבוצתיים, מרחב שאין בו דרישות, שיפוט, וביקורת, מרחב שמאפשר לקבוצה להיות גורם מרפא, בונה ונותן כוחות.

אפיונה של קבוצה בטיפול באומנות:
החומר
– דרך החומר יש חיבור לחלקים בעצמנו, הוא האמצעי שדרכו אנחנו מביעים את רגשותינו.
הבצק– החומר הרגשי משמש לביטויים רגשיים של פנטזיה, דמיון מהעולם הרגשי של הילד, בתהליך של השלכה.
בחיים ובטיפול יש קושי לגעת, באירוע טראומתי,  היתרונות של הביטוי האומנותי שהוא מאפשר לבטא את החוויה באופן עקיף ולא ישיר.
בטראומה יש פרוק, ניפוץ לרסיסים, ושבר.
ליצירה יש כוח תרפויטי שמאחה מחדש.
המגע והעבודה בחומר כולל התנסות טקטילית (חוש המישוש).
העבודה בחומר מסייעת להתנסות משמעותית של יצירת דבר מה, יש מאין. המטופל משאיר את טביעות אצבעותיו וחותמו על החומר כמטאפורה לסימנים אישיים שהוא מטביע בעולם

הצילום ככלי טיפולי: 
התצלומים מעניקים לילד חוויה מחזקת מהאחר, המסר "זה אני", הזדמנות לראות ולהראות, לזכות בהערצה,
בקבוצה התמונות והאלבום משמשים לשמירה על הרצף לעיבוד רגשי על הנרטיב האישי שנבנה בו.

רחלי שקד , מטפלת באומנות.

השארת תגובה